על איש החינוך מוטלים תפקידים רבים: לחנך את הילדים, לצקת תוכן ומשמעות לחיי הלומד, לשפר את יכולות התלמידים, ליצור קשר יעיל עם מנהל בית הספר והורי התלמידים ועוד. אך כידוע אנשי החינוך אינם ממלאים את תפקידם ולעתים כושלים במילוי תפקידם, לא פעם בגלל אילוצי המציאות המכבידים על תפקודם.
כיום יותר מתמיד על אנשי החינוך לנסח אמנה חברתית וחינוכית שתעבור עריכה לשונית, מעין חזון, שתשתנה את פני החברה. רק אנשי חינוך אמתיים יכולים לעשות את זה.
בינתיים קראו מה כתבתי בספרי דמדומיות על המתרחש במערכות הממסדיות ובמערכות הבלתי פורמליות.
בכל מקרה, יהיה המצב אשר יהיה, המנהלים בחינוך הלא פורמלי ובחינוך המשלים לא יחמיצו את ההזדמנות להזמין את עובדיהם לערב מהמם של בשר על האש, ובכך ינסו ללכד את השורות כדי למנוע את ההתנגדויות האחרונות של העובדים להחלטות המערכתיות. ברגעים אלו גם העובד הממורמר ביותר ישכח את מאבקיו ואת תסכוליו, וייהנה מהשפע הקולינרי. כזה הוא איש החינוך בימינו. הוא אינו צריך יותר מהודעה חפוזה כדי להשתתף באירוע של מחר, ויזדרז לקנות את מנת הבשר שהבטיח להביא. אכן יהיה זה ערב בשרני, גסטרונומי ונהנתני, והכול ייצאו ממנו מדושני עונג, ובוודאי יאמרו: "כמה יעילה ומוצלחת היא העבודה הארגונית שלנו." ערב שבו אופן החשיבה משתנה, והכול מדברים טובות על הארגון.
כזה הוא איש החינוך בימינו. נכנע בקלות רבה מדי לפיתויים ולאירועים החגיגיים, והמערכת מצדה אינה משאירה מקום לחופש תודעתי שבו יוכל לשנות את המציאות או להיאבק על שינויה. לפחות בינתיים.
ניר שגב - עורך לשוני וסופר צללים
